פסק-דין בתיק עת"א 1876-04-12

העותר ריצה עונש מאסר לתקופה של שלוש שנים וחמישה חודשים בגין עבירות איומים, סמים והיזק לרכוש וביום 8.2.11 החליטה המשיבה 1 (להלן: "הוועדה" ), במותב אחר, לשחררו על תנאי בתנאים המפורטים בעמוד 5 להחלטתה, אשר הוצגה בפנינו על ידי ב"כ המשיב 2.

ביום 28.3.12 החליטה הוועדה להפקיע את רישיונו של העותר לתקופה כוללת של 278 יום, היא מלוא תקופת הרישיון. החלטה זו היא נושא העתירה שבפנינו.

ב"כ העותר טוען  בכתב העתירה ובטיעוניו בפנינו כי מבלי להמעיט מחשיבות התנאי של שהייה בהוסטל שבו הותנה שחרורו של העותר על תנאי, הרי לאור נסיבות עזיבת ההוסטל על ידי העותר, מאחר ולאחר עזיבת ההוסטל הוא השתלב בעבודה כשליח וכמנהל צוות שליחים בחברת שליחויות, התחתן שלשום ואשתו אמורה ללדת בחודש ספטמבר השנה, יש בכך כדי לגרום להארכת תקופת התנאי או למזער, לקיצור תקופת ההפקעה.

ב"כ המשיב 2 מתנגדת לביטול הפקעת הרישיון תוך הארכת תקופת התנאי או לקיצור תקופת ההפקעה שכן לטענתה, כפי שעולה מהחלטת הוועדה ששחררה את העותר על תנאי, השהייה בהוסטל הייתה תנאי עיקרי מתנאי השחרור, העותר הפר אותו זמן קצר לאחר שחרורו על תנאי וממכתבה של מנהלת ההוסטל שהוצג בפנינו עולה כי לא הייתה הצדקה לכך.

עיון בהחלטת הוועדה ששחררה את העותר על תנאי מעלה כי אכן התנאי של שהיית העותר בהוסטל היה תנאי עיקרי מתנאי השחרור וכך כתבה הוועדה:

"הוועדה סבורה כי התחייבותו לקיים את תוכנית ההוסטל הנמשכת 21 חודש, יש בה כדי להפחית במידה ניכרת את פוטנציאל המסוכנות לציבור. הוועדה גם סבורה כי יש לתת משקל ולהתחשב בנימוקים ובשיקולים שהנחו את רש"א ואת הנהלת ההוסטל לקבל את האסיר לפיקוחם. האסיר מודע כי באם יפר את תנאי ההוסטל, עלול הוא לחזור לכלא. במאסרים הקודמים לא שוחרר האסיר שחרור מוקדם וגם לא נבנתה לו תוכנית שיקום או פיקוח כלשהו. לפיכך, נראה כי יש לתת לאסיר הזדמנות בפעם הזו לעבור טיפול אשר יעזור לו לעלות לדרך הישר ולא לחזור שוב לכלא".

דברים כדורבנות, המלמדים, אכן, על החשיבות שראתה וועדת השחרורים בשילובו של העותר בהוסטל ולכך יש להוסיף את העובדה כי עוד לא יבשה הדיו על החלטת הוועדה וחודשיים לאחר שהעותר נקלט בהוסטל, הוא עזב אותו תוך גילוי עמדה שאם היה מגלה אותה לפני החלטת הוועדה, לא היה משתחרר על תנאי.

מכל האמור לעיל, עולה כי צדקה הוועדה בהחלטתה נושא העתירה להפקיע את תקופת הרישיון של העותר והשאלה העומדת לפתחנו היא האם מן הראוי היה להפקיע את מלוא תקופת הרישיון או את חלקה, תוך הארכת תקופת התנאי לגבי החלק האחר.

הוועדה אמנם לא התעלמה מנסיבותיו האישיות של העותר, ובמיוחד מנישואיו ומהריונה של אשתו, אך נראה לנו כי יש באלה, בצירוף טענת העותר שפנה לרש"א אשר הורתה לו להמתין עד להחלטת הוועדה נושא העתירה, כדי לקצר במידת מה את תקופת הפקעת הרישיון.

לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את העתירה בחלקה ומחליטים כי תקופת ההפקעה תעמוד על 180 יום.

העותר יתייצב בכלא ניצן ביום 18.4.12 בשעה 09:00, על מנת לרצות מאסר למשך 180 יום בגין הפקעה חלקית של תקופת הרישיון.

עניינו של העותר יובא בפני הוועדה על מנת שתאריך את תקופת הרישיון ותקבע את התנאים לתקופת ההארכה במועד מוקדם ככל האפשר.

המזכירות תעביר את פסק הדין למזכיר וועדת השחרורים שליד כלא איילון, על מנת שיטפל באמור לעיל.

<#3#>

ניתן והודע היום י"ג ניסן תשע"ב, 05/04/2012 במעמד ב"כ הצדדים והעותר.